השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מקואות י׳

מהדורה: תורת-אמת

מקור משנה תורה, הלכות מקואות י׳
1 סָפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָפְלוּ לְתוֹכוֹ מַיִם שְׁאוּבִים אוֹ לֹא. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנָּפְלוּ סָפֵק יֵשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק אֵין בָּהֶן. וַאֲפִלּוּ יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין סָפֵק שֶׁהָיָה בַּמִּקְוֶה שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק לֹא הָיָה הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר:
2 שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ. נָפְלוּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפְלוּ סְפֵקוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמָה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶן פְּחוּתִין מֵאַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן פָּסוּל שֶׁאֵין לוֹ בְּמָה יִתְלֶה אִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל וְאִם לָזֶה נָפְלוּ נִפְסַל:
3 מִקְוֶה שֶׁהֱנִיחוֹ רֵיקָן וּבָא וּמְצָאוֹ מָלֵא כָּשֵׁר מִפְּנֵי שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין לְמִקְוֶה זֶה:
4 צִנּוֹר שֶׁמְּקַלֵּחַ לַמִּקְוֶה וְהַמַּכְתֶּשֶׁת נְתוּנָה בְּצִדּוֹ סָפֵק מִן הַצִּנּוֹר לַמִּקְוֶה סָפֵק מִן הַמַּכְתֶּשֶׁת לַמִּקְוֶה הֲרֵי זֶה פָּסוּל מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסוּל מוּכָח. וְאִם יֵשׁ בַּמִּקְוֶה רֻבּוֹ מַיִם כְּשֵׁרִים הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִים הוּא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם מִקְוֶה כָּשֵׁר קָבוּעַ:
5 כָּל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ הָעַמִּים פְּסוּלִין שֶׁחֶזְקָתָן שְׁאוּבִין. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצָאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּמְּדִינוֹת לְפָנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת פְּסוּלִין שֶׁאַנְשֵׁי הַמְּדִינָה מְכַבְּסִים בָּהֶן וּמְטִילִין לְתוֹכָן מַיִם שְׁאוּבִים תָּמִיד. וְכָל הַמִּקְוָאוֹת הַנִּמְצְאִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוּץ לַמַּפְתֵּחַ בְּחֶזְקַת טָהֳרָה שֶׁחֶזְקָתָן מִן הַגְּשָׁמִים:
6 הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּל סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל וַאֲפִלּוּ טָבַל סָפֵק יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל סְפֵקוֹ טָמֵא לְפִי שֶׁהַטָּמֵא בְּחֶזְקָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּבַל כָּרָאוּי. וְכֵן מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר בֵּין שֶׁהָיָה הַמִּקְוֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ טְמֵאוֹת עַד שֶׁיִּוָּדַע זְמַן שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ וְהָיָה שָׁלֵם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיְתָה הַטְּבִילָה מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל אִם טָבַל מִטֻּמְאָה קַלָּה כְּגוֹן שֶׁאָכַל אֳכָלִין טְמֵאִין אוֹ שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין אוֹ בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין מַיִם שְׁאוּבִין. הוֹאִיל וְעִקַּר דְּבָרִים אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם טָבַל אוֹ לֹא טָבַל אוֹ שֶׁנִּמְצָא הַמִּקְוֶה חָסֵר לְאַחַר זְמַן וְכַיּוֹצֵא בִּסְפֵקוֹת אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר:
7 שְׁנֵי מִקְוָאוֹת אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל וְטָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ תְּלוּיוֹת. טָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת טְהוֹרוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וּשְׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ. וְכֵן אִם נִטְמָא בָּאֶמְצַע טֻמְאָה קַלָּה שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת. אֲבָל אִם טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנִטְמָא טֻמְאָה חֲמוּרָה וְטָבַל בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת. וְאִם נָגְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ רִאשׁוֹנוֹת יִשָּׂרְפוּ וְהַשְּׁנִיּוֹת תְּלוּיוֹת כְּשֶׁהָיוּ. הָיָה בְּאֶחָד מֵהֶן אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד כֻּלּוֹ שָׁאוּב וְטָבְלוּ בָּהֶן שְׁנַיִם אֶחָד מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה וְאֶחָד מִטֻּמְאָה קַלָּה וְעָשׂוּ טָהֳרוֹת הַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת וְהַטּוֹבֵל מִטֻּמְאָה קַלָּה טָהֳרוֹתָיו טְהוֹרוֹת. הָיָה אֶחָד טָמֵא וְיָרַד לִטְבּל וְהַשֵּׁנִי יֵרֵד לְהָקֵר זֶה שֶׁיָּרַד לִטְבּל בְּאֶחָד מֵהֶן טָהֳרוֹתָיו תְּלוּיוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה שֶׁיָּרַד לְהָקֵר טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. שֶׁזֶּה סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין הוּא שֶׁמָּא בַּשָּׁאוּב טָבַל כְּשֶׁהֵקֵר וְנִטְמָא:
8 שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים עֶשְׂרִים סְאָה אֶחָד שָׁאוּב וְאֶחָד כָּשֵׁר. הֵקֵר בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. הֵקֵר בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרְפוּ. שֶׁהֲרֵי וַדַּאי בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
פירוש השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מקואות י׳
1 הרי זה טהור. א"א ואם היה אב הטומאה מדברי סופרים ספיקו טמא:
2 הראשונות תלויות והשניות ישרפו. א"א לא ידעתי טעם לזה ואולי מפני שנגעו זה בזה ונראה כמו שהם אחד למי שרואה אותם יחד והרי שיש בהם שתי טומאות אחת קלה ואחת חמורה אלא שקשה לי כל שכן שהראשונות היה להן לשרוף מזה הטעם אבל עוד יש לומר הראשונות כבר נודע ספיקן והם תלויות ועומדות בספק טומאתן אבל השניות שטהרו אותם ואח"כ נגעו באלו שטמאות הרי הם כטהורות שנגעו בראשון שהוא נשרף שלא לחלוק במגע שני בראשון וכן בבא שנייה: